<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ט</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ובפרק אותו ואת בנו [חולין ע"ט ע"א] מסקינן שרבי יהודה מסופק כמו כן אם חוששין לזרע האב ואוסר לקשור בקרון שתי פרדות להנהיגם עד שיהו שוות מאב ומאם, ובסוף מסכת כתובות (קי"א ב') פוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם רבי אבא מצינו שצוה לשמש שלו שלא יביא פרדות בקרון אלא אם כן דומות יחד וגם רב פפא שאומר שכשאזניו גדולות וזנבו קטן שהוא בן חמור וכשאזניו קטן וזנבו גדול הוא בן הסוס, משמע שהיה אוסר אם אין דומין זה לזה (תד"ה עייל).
תנו רבנן (חולין ע"ט ב') אותו ואת בנו נוהג בכלאים, כגון כבש שבא על העז ושחט את העז ובנה לוקה או להפך אבל בכוי נחלקו שחכמים אומרים נוהג ור' אליעזר אומר אינו נוהג בו ומפרש רב חסדא איזהו כוי שנחלקו בו חכמים ורבי אליעזר ומפרש במסקנא (פ' א') שנחלקו בין נולד מתיש הבא על הצביה בין נולד מצבי הבא על העז, ובין רבי אליעזר ובין חכמים מסופקין אם חוששין לזרע האב או אין חוששין אלא שחכמים אמרי שה ואפילו מקצת שה אמרינן ור' אליעזר סובר שאין אומרים כן וכן מפרש בפרק הזרוע (חולין קל"ב א') (סה"ת סי' ל"ט).
<h2>דף כא:</h2>
שנינו בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו [ו]לומר כבר מכרתי לאחר (או) בתה או אמה לשוחטה כדי שימתין זה האחרון ולא ישחוט עד למחר ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה (רמב"ם שחיטה פי"ב הל' י"ד), אמר רבי יהודה אמתי בזמן שראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט (בתה) [עתה] אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו שמא לא ישחוט אלא למחר (שם הל' ט"ו), ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיע שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד (שם הל' ט"ז). תניא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. (פירוש) למדת מכאן שאף על פי שרבי יהודה אוסר באב ובבן מספק, תפש בדבריו האם מפני שהוא הודאי ללקות עליו כאשר ביארנו על תרגומו של אונקלוס [הו' בחולין ע"ח ב'].
<h2>דף מה:</h2>
תניא (חולין ע"ח ב') אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי וכתיב בנו שמשמע מי שבנו כרוך אחריו (זהו) [שזו היא] האם אבל האב והבן מותר לשחוט ביום אחד, וחנניה אמר אף באב ובבן נוהג שסובר חוששין לזרע האב, אמר שמואל (שם ע"ט א') הלכה כחנניה. ובנו לאו דווקא דהוא הדין בתו. ומסיק שם שלדברי חנניה כל מיני פרדות אחד הן ומותרין לקושרן בקרון אף על פי שאינן שוות מאב ומאם כיון שחוששין לזרע האב וכן חשוב צד אב כמו צד האם. פסקו ה"ג (דף קל"ד ג') ורב אלפס שאין הלכה כחנניה לא באותו ואת בנו ולא בפרדות מאחר שמצינו בפרק אחרון דכתובות (קי"א ב') שפוסק הלכה כרבי יהודה בפרדות וגם האמוראים היו נוהגים כן כאשר ביארנו למעלה, אמנם פסק שפסק שמואל כחנניה יכול להתקיים לאסור מספק מאחר שרבי אליעזר וחכמים ור' יהודה מסופקין אם חוששין לזרע האב אבל אינו לוקה מאחר שאנו מסופקים בדבר, ואונקלוס שתרגם ושור או שה ותורתא או שיתא תפס דבריו באם ללקות עליו אבל מודה שאף באב ובבן אסור מספק כאשר בארנו.
